ליתיום הינו מתכת אלקלית כסופה ,רכה וקלה לשימוש , לכן משמש בתעשיית אלקטרוניקה .
כמו כן ליתיום הינו יסוד כימי ומהווה חלק מתרופות לייצוב מצב רוח .
ליתיום ניתן לבעיות רפואיות כדלהלן:
מאניה – דפרסיה ( הפרעה דו קוטבית ) – קבלת הטיפול מתבצעת בעת התקף מאני וגם למניעה להפחתת ההתקפים
ליתיום ניתן כתוספת לתרופות , לטיפול במצבי דיכאון
ליתיום משמש להרגעת מצבי התפרצויות אלימות
החולים שנוטלים ליתיום חייבים להיות במעקב תקופתי לבדיקת ריכוז הליתיום בדם ורמות ההורמון של בלוטת התריס . חשוב להיבדק באופן קבוע על מנת לבדוק השפעתו ותופעות לוואי .
תופעות לוואי אפשריות בעת הטיפול בליתיום :
בחילות, הקאות , שלשולים
נטיה לאכילת מאפים ומתוקים
עלייה במשקל
רעד
החמרה של מחלות עור כגון פסוריאזיס
תדירות גבוהה במתן שתן
הפרעות קצב לב
תופעות לוואי הנ"ל הינן זמניות וחולפות במהלך הטיפול או בסיום נטילת התרופות, כאשר השפעת הליתיום משתפרת ככל שצריכתו נמשכת .
צריכה לטווח ארוך של ליתיום עלולה לגרום לבעיות בתפקוד הכליות ובלוטת התריס , לכן חשוב להיוועץ ברופא בכל שלב.
המלצות בעת נטילת ליתיום :
לספר לרופא אילו תרופות הינכם נטלים
יש ליטול כמות מדויקת של ליתיום עפ"י המלצת הרופא
יש לשים תזכורת לנטילת ליתיום
במידת תופעות הלוואי, יש לדווח במיידי לרופא
יש להרבות בשתיית מים למנעת התייבשות
נשים שמעוניינות להיכנס להריון, יש לציין זאת לרופא
חשוב לקחת עמכם לכל מקום את רשימת התרופות שהנכם נוטלים
יש להקפיד על ביצוע בדיקות דם בזמן לפי המלצת הרופא
לצורכי אלכוהול , יש לציין זאת בפני הרופא
הרעלת ליתיום :
הרעלת ליתיום עלולה להיות מסוכנת ואפילו להביא למצב קומה עד מוות.
לרוב הסימנים שיתרחשו בעת הרעלה הם : רעד, חוסר אפשרות לדבר , אטקסיה, הפרעות במערכת העיכול, פגיעה בתפקוד הכליות, פרכוסים ועוד. גורמי סיכון להרעלת ליתיום :
נטילת מנה מעבר למומלץ
מיעוט צריכת מלח
התייבשות
אינטרקציה לא טובה עם תרופות אחרות
גיל החולה (הקשישים בעיקר סובלים מהרעלת ליתיום )
בעת הרעלת ליתיום , יש להפסיק ליטול את התרופה ולפנות למיון ובמקביל להרבות בשתיית נוזלים על מנת להתגבר על התייבשות.
בדיקות מומלצות לגילוי מתכות כבדות ומינרלים שונים בגוף
בדיקת שיער ו/או ציפורניים הבודקת 34 אלמנטים ובינהם ליתיום
בדיקת שיער ו/או ציפורניים הבודקת 52 אלמנטים
בדיקת שיער הבודקת רמות ליתיום בלבד
כדאי לבצע יעוץ מקדים עם מומחה לצורך אבחון וקביעת הצורך בבדיקה ספציפית.