בדיקת שיער משמשת ככלי לבחינת חשיפה ארוכת־טווח למתכות־כבדה (כגון כספית, עופרת, קדמיום, ארסן ונחושת). השיער גדל לאט ומספק "רישום" של חשיפות במשך חודשים עד שנים, ולכן יכול להציג תמונה אחרת מזו של דם או שתן, שמייצגים חשיפה קצרה יותר.
שיטות אנליטיות
הניתוח הכימי של מתכות בשיער נעשה בדרך כלל בעקבות פירוק/התמוססות הדגימה ובאמצעות מכשור רגיש מאוד (למשל ICP-MS או שיטות מוערכות דומות) כדי למדוד ריכוזים במיקוגרם/גרם או רמות דומות. חשוב ששיטות הניקוי של השיער לפני הניתוח, פרוטוקול הפירוק והבקרות האיכותיות של המעבדה יהיו מוסדרים — כי אי־אחידות בשלבים אלה יוצרת שונות גדולה בתוצאות בין מעבדות שונות.
ממצאי מחקרים — מה השיער משקף?
עבור מתכות מסוימות, ובעיקר כספית, נמצא ששיער יכול לשקף היטב חשיפה כרונית (למשל חשיפה דרך תזונה עתירת דגים).
עבור מתכות אחרות (כדוגמת מנגן או חלק מהמיקרו־יסודות) המתאם בין רמות בשיער לבין רמות בדם/שתן משתנה ותלוי לאורך ולמוצא החשיפה.
באופן כללי, שיער מתאים יותר לביומוניטורינג של חשיפה מתמשכת לאורך זמן ופחות לאבחון של רעלת חריפה שעבורה בדיקות דם/שתן יש להן עדיפות קלינית.
גורמים המשפיעים על תוצאות השיער
זיהום חיצוני: אבק סביבתי, מוצרי טיפוח, צביעה והברקה יכולים להעלות או לשנות רמות מתכות בשיער. לכן פרוטוקול ניקוי מקדים הוא חיוני.
הבדלים באוספיאולוגיה: גיל, מין, הרגלי תזונה, עישון, וחשיפה תעסוקתית או סביבתית משפיעים על הערכים.
מיקום וגזרת שיער: החלק הקרוב לקרקפת משקף חשיפות אחרונות; אורך מקטע השיער משקף חלונות זמן שונים (הסנטימטרים הקרובים לקרקפת מייצגים חודשים אחרונים).
שונות בין מעבדות: שיטות מדידה ורפרנסים משתנים; ללא סטנדרטיזציה קשה להשוות בין תוצאות ממעבדות שונות.
שימושים מעשיים לפי הספרות המקצועית
מחקר אפידמיולוגי וסביבתי: שימושי לאמוד חשיפה כרונית באוכלוסיות שנחשפות לזיהום סביבתי.
מעקב אחרי חשיפה תזונתית: לדוגמה הערכת עומס כספית שנגרם מהתזונה.
תוספת לאבחנה קלינית: כשיש חשד לחשיפה כרונית, בדיקת שיער משמשת ככלי משלים אך לא כהחלפה מוחלטת לבדיקות דם/שתן.
מגבלות וחששות פרשניים
אי־התאמה בין מתכות שונות: לא כל מתכת משתקפת בשיער באותה מידה; פירוש תוצאות חייב להילקח בחשבון ההבדלים הביוכימיים.
חוסר תקנון אחיד: חוסר ברפרנס־אינטרוולים אחידים מקשה על קביעת "גבולות תקינים" אוניברסליים.
חשיבות ההיסטוריה הקלינית והסביבתית: פירוש ערכים ללא מידע על תזונה, תעסוקה, טיפוח שיער והיסטוריה רפואית עלול להטעות.
רגישות מול סלקטיביות: שיער עשוי להראות חשיפה מצטברת, אך לא תמיד מצביע על השפעה ברמת האיבר או על רעלת קלינית.
מסקנות פרקטיות
בדיקת שיער מוצלחת לשם ביומוניטורינג מחייבת: דגימה תקינה (מקטע הקרוב לקרקפת לפי אורך המבוקש), תיעוד טיפוח/חומרי שטיפה וצביעה, ובחירה במעבדה המשתמשת בפרוטוקולים מוסמכים ובציוד רגיש.
לפרשנות מדויקת יש לשלב את תוצאות השיער עם בדיקות דם/שתן, אנמנזה תעסוקתית ותזונתית, וממצאים קליניים.
בשימוש מחקרי — שיער הוא כלי יעיל ונוח; בשימוש קליני — הוא כלי משלים ולא תחליף לניתוח מעמיק כאשר יש חשד לרעלת מתכות.
המלצות מעשיות לאיסוף דגימה ולבקשה ממעבדה
קחו דגימה מהחלק הקרוב ביותר לקרקפת, ציינו את אורך המקטע (למשל 3 ס"מ הקרובים לקרקפת = כ־3 חודשי חשיפה משוערת).
הימנעו מצביעה/טיפולים כימיים 2–4 שבועות לפני הדגימה אם אפשר, ורשמו כל טיפול שערך הנבדק.
בקשו מהמעבדה פירוט של פרוטוקול הניקוי ותיאור השיטה האנליטית (למשל פירוק חומצי וניתוח ב־ICP-MS או שיטה שקולה), וכן דיווח על רפרנס־אינטרוולים ובקרת איכות פנימית.
בקשו פירוט ריכוזים לכל מתכת יחד עם טווחי התייחסות (reference ranges) שהמעבדה משתמשת בהם, ודרגו האם הערכים נחשבים תקינים, מוגברים או חריגים.
סיכום
בדיקת שיער היא כלי משמעותי למחקר ולעקיבה אחר חשיפה כרונית למתכות־כבדה. היא מציעה יתרון של מדידה לא פולשנית ורבת־זמן, אך דורשת זהירות בפרוצדורה ובפרשנות בגלל גורמי זיהום חיצוני, שונות מתודולוגית וחוסר אחידות ברפרנסים. לשימוש קליני בטוח ומדויק יש לשלב את תוצאות השיער עם בדיקות ביולוגיות נוספות והיסטוריה מלאה של נבדק.
